החלטה בתיק ע"ע 16272-12-13

1.      לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 29.9.13 שניתן בתיק ס"ע 47781-05-10 על ידי מותב בראשות כב' השופט חיים ארמון, ונציג הציבור מר מוחמד גנאים.

2.      ביום 15.12.13 בית הדין העביר את הבקשה לתגובת המשיבה וניתנה למבקש זכות תשובה עד ליום 1.1.14. המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה במועד, והמבקש לא השיב לתגובה על אף חלוף המועד.

כללי

3.      בפסק הדין מושא הבקשה הכריע בית הדין קמא בתביעה ובתביעה שכנגד בין הצדדים. עיקר תביעתו של המבקש נגעה לתשלום פיצויי פיטורים והיתרה לזכויות נוספות (חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר הפרשות לגמל, דמי מחלה, תמיכה בנושאי רווחה ותוספת וותק) בסך כולל של 213,582 ש"ח. בתביעה שכנגד עתרה המשיבה לחייב את המבקש בפיצוי בסך 100,000 ש"ח בגין הפרה של חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 בעקבות מכתב שכתב המבקש ל"משרד העבודה" ואשר במסגרתו לטענת המשיבה הוציא את דיבתה רעה.

4.      בית הדין האזורי פסק לתובע פיצויי בסך 2,369 ש"ח ודחה את יתרת התביעה ואת התביעה שכנגד תוך שחייב את התובע בהוצאות בגובה הפיצוי שנפסק.

5.      כאמור, פסק הדין ניתן ביום 29.9.13, אולם הודעת הערעור הוגשה ביום 8.12.13 בלבד. ביחד עם הודעת הערעור הוגשה על ידי המבקש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור הנתמכת בתצהיר מטעם המבקש.

6.      בבקשה להארכת מועד, טען ב"כ המבקש שלמיטב ידיעתו המועד החוקי להגשת הערעור טרם חלף ויחד עם זאת הוא החליט להגיש את בקשתו להארכת מועד "למען הזהירות".

7.      בתצהיר התמיכה, שנחתם ביום 1.12.2013, הצהיר המבקש כי למיטב זכרונו פסק הדין נתקבל לפני שלושה שבועות. יחד עם זאת, בהודעת ב"כ המערער מיום 11.12.13 הוא טען כי בהתאם לרישומי משרדו, פסק הדין נתקבל ביום 14.11.13.

8.      המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי אין זה סביר שפסק הדין הגיע לידיה 4 ימים בלבד לאחר המועד בו ניתן ולב"כ המבקש לאחר תקופה ארוכה הרבה יותר. כמו כן טענה המשיבה כי שיש בסיס לחשדנותה והפנתה בעניין זה להתנהלות המבקש במהלך ההתדיינות בערכאה הדיונית.

9.      לאחר שהוגשה תגובתה, המציאה המשיבה העתק מאישור המסירה של בית הדין קמא המעיד כי פסק הדין נמסר במשרד ב"כ המבקש עוד ביום 7.10.13. כאמור, המבקש לא השיב לתגובת המשיבה ולא טען כנגד אישור המסירה שהומצא.

            הכרעה

10. המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

          "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

11. מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

12. לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".